קישור למצגת רציפה של תמונות

קישור למצגת רציפה של תמונות - Link to a self running presentation of images
כל הרישומים נעשו מתחילת שנת 2007 וצוירו באמצעות עט כדורי "מונטבלאן" שחור.

עט כדורי

עט כדורי הוא עט שבקצהו קבוע כדור פלדה זעיר. את מרכז הכדור חובק חרוט מתכת שאליו מחוברת צינורית המכילה דיו. תנועת הכדור חפשית וכתוצאה מהחיכוך שלו בפני הנייר הוא מסתובב ומורח שכבת דיו על פני הניר מהצד האחד ונרטב בדיו מהצד הנגדי הפונה אל צינורית הדיו

Ballpoint pen history

לאחרונה התחלתי להשתמש בעט סופר זול וסופר מעולה - ביק - וכל זאת במקרה - מסתבר שלא תמיד הטוב ביותר מנצח

 

מונטבלאן כי קריר שם למעלה

ריק קונר

לוגו חברת מונטבלאןמונטבלאן הוא מותג שרוב האנשים מקשרים עם עטים משובחים, אבל זהו גם מותג שחסידי עטים רבים אוהבים לשנוא. מדוע חייב להיות המצב כזה?
יכול להיות שזוהי פשוט יהירות, כמו התגובה שתהיה לכמה אנשים אם תביאו חבילת עמק ביס לטעימת גבינות משובחות... אני חושב, למרות זאת, שישנו כאן מנגנון מורכב יותר בפעולה.
מעל לכל, נראה כי החזקת מונטבלאן משמעותה סטטוס עבור אנשים רבים, קצת כמו להחזיק מכונית יגואר. אפילו אם אתה מתענג על הלוקסוס והאקסלוסיביות, אתה מבין שיגואר לא תסע הרבה יותר טוב מפורד טאורוס, ותישאר בחלון הראווה בחנויות לעתים קרובות יותר. ואולם, תוכל להסתכל על החסרונות האלה כסוג של סמל סטטוס פרוורטי בסגנון "מצבי כל כך טוב שאני יכול להרשות לעצמי מכונית לא אמינה, שזקוקה לתחזוקה גבוהה ושצריכה שיפנקו אותה".

ישנם עטים אקסלוסיביים רבים מאיכות גבוהה ומוניטין, אותם אפשר למצוא רק אצל הסוחרים המומחים. מונטבלאן (או "מאהבלה" כפי שכמה "ליצנים" מכנים את החברה) בחרה בדרך אחרת, הם יסדו את המותג כמייצג סחורה אקסלוסיבית ובוא בזמן וידאו שהמוצרים מופצים בצורה נרחבת בשוק הסיטונאי. החברה מהמבורג דאגה לכך שכל דיוטיפרי, תכשיטן וחנות מתנות בעולם המוכּר יציגו את מוצריה באופן בולט, ואני מתערב שבקרוב יהיה אפשר למצוא אותם אצל ספק מזון הגלם הקרוב לביתכם.

בסדר, אז מונטבלאן זוכים לחשיבות יתר וקידום מכירות כבד; האם זה עושה אותם רעים? כדי להיות בטוחים, עטי מונטבלאן קלסיים הם מצויינים, נאספים ומתומחרים יקר, אבל ישנן שאלות מציקות בקשר למוצריהם מהתקופה האחרונה. בדיונים ברשת (האינטרנט) ובמקומות אחרים, ראיתי יותר מדי תלונות על מכסים נסדקים, זהב מתקלף, וציפורנים שמסרבים לכתוב כראוי כשכל אלה מבוטלים ומוסברים כ"רעש מקרי", שירות האחריות שלהם מדדה אפילו הרחק מאחורי חברות "משעממות" יותר כגון Sheaffer. נראה כי ישנה בעיית איכות, או לפחות תפיסה של בעיה כזאת (בעצם אותו הדבר לפי דעתי) בקרב חובבי עטים, זהו לא בדיוק מצב רצוי לחברה הממקמת עצמה כה-ne plus ultra של מכשירי כתיבה.
רשימת "שאלות נפוצות", הנראית כרשמית, של מונטבלאן שראיתי פעם הקדישה מקום רב לנושא כליהם כשהם דולפים, מדלגים, נסתמים ונתקעים (ולמה הבעיות האלה הם כנראה באשמתך), כמו כן הסבר לגבי למה השימושים בהם אתה רוצה לעשות איתם (כגון כתיבה תמה/אמנותית) לא מתאימים.
כל זה מפליא עוד יותר משום שמונטבלאן מייצרים בעצם את אותה העט (המייסטרסטוק בגרסאותיו השונות) כבר קרוב לחמישה עשורים, אפשר היה לחשוב שהם כבר "יעשו את זה" עד עכשיו. טוב, מספיק עם החבטות (לעכשיו), מונטבלאן עסוקים מדי בסחיבת הפקדותיהם לבנק (כנראה בנרתיקי עור אופנתיים) מכדי לדאוג למה שאתה או אני חושבים על מוצריהם.

מונטבלאן מייסטרסטוק 149
מייסטרסטוק 149

מבחינה היסטורית

מונטבלאן היא אחת השורדות המעטות (ביחד עם פליקן ולמיי) של תעשיית העטים הגרמנית הגדולה והמגוונת, אשר הותשה ע"י שתי מלחמות עולם ו-15 שנה של כלכלה הרוסה ביניהן. מוצרי מונטבלאן מייצגים בבסיסם את העטים הגרמניים: שמרנות עיצובית, בנייה כבדה ומחירים יקרים.
החברה החלה עסקיה בהמבורג בסביבות 1909 כ"חברת סימפלו פילר" (Simplo Filler Company); כמה שנים אח"כ, סימפלו אימצו את "מונטבלאן", כשם ההר "מונט בלאן" (Mont Blanc) אשר בגבול בצרפת-איטליה, כשמם המסחרי. מוצריהם הראשונים היו עטי-בטיחות (ציפורן נסוגה) ומזלף (Eyedropper) תוך שימוש בגלילים ומכסי גומי קשה וחוד זהב תוצרת ארה"ב. עד שנות ה-20’, מונטבלאן הביאה את החודים לייצור עצמי והציעה מבחר דגמים, כולל Rouge et Noir, Simplo, ו-Diplomat, בראש עמדה סדרת המייסטרסטוק (Meisterstück או Masterpiece), אשר נבדלה משאר העטים בעיקר באחריות לכל החיים ובספרות המסתוריות "4810" החרוטות על המכסה או החוד. למעשה, 4810 הוא הגובה במטרים של המונט בלאן האמיתי, ומוטיב קצה המכסה "המושלג" אמור להיות מזוהה עם פסגת ההר.
למרות שמונטבלאן המשיכו בייצור עטי-בטיחות לשוק הגרמני השמרני עוד לתוך שנות ה-30’, הם גם הציעו כפתור ומנוף מילוי, אשר אותם החליפה בוכנת המילוי בדומה לזו שאומצה ע"י פליקן כמה שנים קודם לכן.  בסופה של מלה"ע השנייה נמצאו מתקניה של מונטבלאן פגועים קשות מהפצצות בעלות הברית. באופן כללי, הימים לפני ואחרי המלחמה היו די קודרים לרוב הגרמנים (והחברות הגרמניות), ואפילו עטי מונטבלאן הגדולה נאלצו לעבור לחוד ברזל במקום זה מזהב. בכל זאת, החברה נאבקה בשנים הקשות, וב-1948 השיקה את הסדרה המפורסמת ביותר של עטי המייסטרסטוק: סדרת 140, אליהם הצטרפו מודלים מודרניים אחרים שייצרה החברה בעיקר לייצוא. לזמן קצר ייצרה עט דיו נוזלי וכדור אבן-יקרה בחוד, החלוץ המקדים של העיצובים הכדוריים של היום.

במהלך שנות ה-60’, רבים מעטי השורה הראשונה של מונטבלאן הראו השפעה של דגמי פרקר מודרניים, עם גלילים נפוחים, מכסים נצלפים, וקצוות שטוחים. מונטבלאן ייצרה עטים פחות יקרים תחת מותגים צעירים כגון ה"מונטרוסה", אבל עד 1970, השם מונטבלאן מצא את דרכו אל עטים כמעט בכל טווח המחירים.
שנת 1977 היתה שנת מפנה כאשר חברת דנהיל (Dunhill) מלונדון, שותפה לעיתים קרובות ובעלת מניות מיעוט, השתלטה על מונטבלאן. מאז והלאה, הורדו מייצור העטים מטווח המחירים הנמוך תוך שהחברה מתרכזת במוצרי היוקרה שלה; הפצה רחבת היקף וקידום מכירות חריף עזרו לחברה לשיפור בהערכה כלפיה. באותן שנים החלה מונטבלאן להציע "מוצרי לוואי" כגון חפתים, מוצרי עור ואפילו שעונים. בסופו של דבר גם דנהיל וגם מונטבלאן נטמעו ע"י תאגיד מוצרי היוקרה השוויצרי ריצ’מונט (Richemont, אשר עכשיו כולל גם את יצרני העטים Cartier ו-Montegrappa).
עטים חדשים שהופיעו תחת הנהלת ריצ’מונט כללו את ה-Generations, מעין עיצוב חמים של מייסטרסטוק משנות ה-60’, כמו גם את ה-Noblesse Oblige (עדכון יוקרתי של ה-Noblesse), וכן כמות נכבדה של גרסאות ציפוי מתכת-יקרה של סדרת 140 המפורסמת, אותם קונחו כבמטר עטים בהוצאות מיוחדות לכבוד סופרים ואמנים שונים.
קרוב לתחילת המילניום החדש, מונטבלאן הציעה מודל חדש לחלוטין בשם Bohème, עט מחסנית מעוצב כעט בטיחות ישן. אח"כ הגיע ה-Starwalker (עט מחסנית נוסף עם עיצוב גברי יותר), כמו גם עטים כדוריים ועפרונות Scenium.

מונטבלאן מוצאת את עצמה במצב קשה אל מול טכנולוגיית האינטרנט, בעוד שבמהלך שנות ה-80’ וה-90’ היא מכרה מוצריה באמצעות מגוון מפיצים ענקי (כולל אפילו את חנות כלי הבית המקומית שלי), בזמן האחרון הידקה יותר את רשת המפיצים שלה, תוך שהיא מקפידה להעריך אותם, ודורשת מהם להימנע מפרסום מחירים ברשת האינטרנט (למרות שאותם אפשר לקבל בטלפון או בדוא"ל). היא גם מספקת "חותם מפיץ מורשה" אשר על כל המפיצים להציג, כנראה כדי להלחם בזיוף הרב (ההולך ונעשה מדוייק יותר) הפוגע בחברה.


ריק קונור הינו אספן וחסיד עטים המתגורר במרילנד ארה"ב, מידע ופרטים נוספים באתרו.


יודי - ymarton
Not for Profit Copyright Your Opinion Web site design & Development טלפון נייד: 052-3355975
דואל: yudi.marton@gmail.com
האתר ללא כוונת רווח
עודכן לאחרונה ב: שני 24 ספטמבר 2018